יום שישי, 2.5.2025
...
היום צפוי לי יום קצרצר וקל.
יכולתי בקלות ללכת יותר, אבל למידה של המקטעים (בעיקר מרחקים בין מקומות לינה ואופיים ומקומות עניין אחרים) ליומיים-שלושה הבאים, ביחד עם הרצון שלי לא לאתגר את הגוף יותר מידי, שכנעו אותי להסתפק בכ- 12 ק״מ לא קשים בכלל עם לינה ביישוב הקטן Consuma.
בדיעבאד, זה יום ששינה את החוויה שלי על המסלול - מהבחינה החברתית. אף כי עדיין לא ידעתי את זה בשלב זה. וכמה אני שמחה שהחלטתי לעצור ב- hostel בקונסומה...
...
אחרי ארוחת בוקר טובה על המרפסת של הצימר המוצלח ב- Diacceto, יצאתי לדרך בערך ב 8:30.
השמש מנצנצת בשמים הכחולים. אני צועדת על כביש קטן, שקט לחלוטין. מסביבי, כרגיל עד כה, בעיקר עצי זית. וירוק. ופרחוני. ויפה מאוד מאוד.
עד ליישוב הקטנטן Ferrano, אני צועדת ככה על הכביש הכמעט שטוח. בוקר שישי של סופ״ש ארוך, לא ראיתי אף אדם או מכונית.
אחרי Ferrano, כשעה אחרי שיצאתי לדרך, אני עוזבת את הכביש ונכנסת ליער.
הקטע הבא, עד ליעד, הוא בעלייה מתונה אך די עיקבית. כ- 600מ׳ הפרש גובה מצטבר.
הכביש הופך תחילה לדרך עפר ואח״כ לדרך יער. סוף סוף אדמה מתחת לרגליים, רכה ונעימה.
ברקע פכפוך של מים רוב הזמן. אני צועדת בסמוך לנחל שזורם לו בתחתית הערוץ, לעיתים קרובות מוסתר מהעין ע״י הצמחייה, הדרך חוצה אותו מספר פעמים במהלך המקטע.
אני מתגלגלת לי עם הדרך לאט, לאט מנסה, באופן מודע, להוריד קצב. אין לי שום סיבה למהר, במיוחד היום.
העלייה כמעט לא מורגשת תודות לשיפוע הנוח וצל העצים. אני צועדת בנחת, ללא מאמץ.
חוץ מפכפוך המים, מלווה אותי כל הזמן ציוץ ציפורים.
היער הוא לעיתים ירוק עשיר ורענן, עם טחב ושרכים ומטפפסים; ולעיתים יבש יותר. אני אוהבת יותר את המקטעים הרעננים.
השביל עובר בימים הבאים בפארק יער - Parco Nazionale delle Foreste Casentinesi. את נוף המאוד מיוער כבר ראיתי אתמול אבל בימים הבאים אני צפויה ללכת הרבה ביער. אני תוהה איך זה יהיה לצעוד מקטעים ארוכים ביערות, כשיש פחות נוף.
בינתיים לגמרי נעים לי.
באחד העיקולים, כשהדרך חוצה את הנחל, אני רואה שני מטיילים עם תרמילים גדולים. צליינים!
הם יושבים ליד הנחל ואני ניגשת להגיד שלום.
הם צמד גרמנים, גבר ואישה (היא כריסטינה ואת שמו אני לא זוכרת). באיזור ה- 70 פלוס (הוא) - מינוס (היא).
לצערי הרב הם אינם מדברים אנגלית... (היא אולי כמה מילים, הוא בכלל לא).
בימים הבאים אני פוגשת אותם שוב ושוב, ללא יכולת אמיתית לתקשר.
...
אני ממשיכה לצעוד, מחפשת לי מקום נוח להפסקה. בערך ב- 11 אני מוצאת ערמת גזעים שמונחת על הקרקע בתוך היער - משקיפה למטה אל הערוץ. מושלם.
אני מסירה את התרמיל ומתיישבת. מנשנשת ושותה ואפילו מאזינה לפודקאסט (בזמן ההליכה החלטתי להמנע מאזניות, כדי להנות מהצלילים של הטבע שמסביבי).
בזמן שאני יושבת שם, כחצי שעה, צמד הגרמנים חולפים על פני בדרכם ל- Consuma, רק כ- 45 דקות מכאן.
אחרי מקטע אחרון ביער - אני נשפכת לכביש. פחות שקט מהכבישים עליהם אני צועדת בדכ. זה סופ״ש ארוך ויש פה די הרבה מטיילים - רוכבי אופניים, חבורה גדולה על אופנועים וכאלו שמטיילים ברגל או ברכב.
אני חולפת ע״פ תחנת דלך בכניסה ל- Consuma וממשיכה עם הכביש שהוא הרחוב הראשי של היישוב.
בערך ב- 12:15 אני כבר ליד הכנסייה במרכז היישוב הקטן. בצמוד לכנסייה נמצא ההוסטל - Ospitale di San Domenico - שבו אלון הלילה בחדר דורמיטורי. שם גם אוכל ארוחת ערב, עם יתר האורחים.
ההוסטל פתוח אך אין נפש חיה בפנים. הקבלה היא משעה 3.
בדיוק מגיעים עוד שני צליינים, צמד הולנדים.
הם מחליטים להשאיר את התרמילים הגדולים בפינת הישיבה ביחד עם פתק עם השמות שלהם ואני עושה אותו דבר. כותבת שאחזור ל- check-in לקראת 3. לוקחת בתיק-שקית מתקפל, שהבאתי איתי בדיוק לצורך כזה, כמה פריטים (בקבוק שתייה שמילאתי באכסנייה, ספר, יומן, מטען, מסמכים, כסף) ויוצאת לתור את העיירונת.
אני נכנסת לכנסייה (קטנה וחמודה), ואחכ לנק׳ תצפית, ביציאה המרוחקת (10 דק הליכה חח זה בקושי כפר) של Consuma בראש מעבר הרים קטן.
ליד נק׳ התצפית (חביבה) יש מגרש חנייה ובר שכנראה שמגישים בו גם אוכל (בסגנון המבורגר/״על האש״ לפי הריח...). נראה שחבורת האופנועים שחלפה על פני בכניסה ליישוב התמקמה פה, כמו גם לא מעט מטיילים אחרים. עליז ורועש ואפילו קצת עמוס.
ובצמוד יש גם שרותים ולידם פארק נחמד עם ספסלי פיקניק ומתקני משחק לילדים. שם יותר רגוע.
אני מתיישבת על ספסל בצל. שותה וכותבת ביומן שלי.
אחכ ממשיכה לשוטט קצת ברחובות יותר צדדיים. האמת היא שאין הרבה. כמה דק הליכה לכל כיוון כבר נכנסים שוב ליער.
נראה שהעיירה היא סוג של שער לפארק היער Casentinesi. ולכן יש בה יותר שרותים למבקרים מכפי שמרמז גודלה. 2-3 ברים שמגישים גם אוכל, תחנת דלק ואיזו חנות או שתיים שלא בדקתי (סגורות עכשיו).
אני ניגשת לבר/פיצריה/בייקרי הגדול שבכניסה לעיירה ממנה הגעתי.
מקום ממש מצוין עם מבחר גדול של מאפים, סנדוויצ׳ים וכו׳ וצוות מאוד חביב.
במרפסת הצדדית יושבים שני הצליינים הגרמנים המבוגרים בחבורה קטנה שכוללת גם את צמד ההולנדים. אבל אני מזמינה פיסה (עצומה) של שטרודל תפוחים וקפוצ׳ינו ומתיישבת לבדי בפנים (מביך אותי ללכת להתיישב איתם, גם בגלל קושי השפה). אני רובצת שם שעה ארוכה.
לבסוף אני ניגשת להוסטל ופוגשת את קארלו המארח. כשהוא שומע שאני מישראל הוא ממש מתרגש! מספר לי כמה הוא אוהב את ישראל ותומך בה וכמה הוא שמח לארח אותי. אחרי שהוא לוקח אותי לחדר (דורמיטורי, 2 מיטות קומות ומיטת יחיד ליד החלון - אותה אני תופסת בזכות היותי ראשונה) ומסביר לי דבר או שניים הוא לוקח אותי למטבח ומתעקש להכין לי תה ולהגיש לי אותו ביחד עם עוגיות אעפ שבינתיים בקבלה כבר הצטברה חבורה קטנה.
...
בארוחת הערב, בשעה 7, אני יושבת סביב שולחן עם עוד שבעה. כולם דוברי גרמנית... (2 אוסטריות, 2 גרמנים, גרמנייה וזוג הולנדי).
באופן טבעי השיחה מתחילה בגרמנית, ואני מרגישה מאוד לא שייכת. מהר מאוד, לשמחתי, הצמד ההולנדי פותח איתי בשיחה באנגלית. וכך מתקיימות להן 2 שיחות במקביל - ההולנדים ואני באנגלית, היתר בגרמנית. פה ושם מתרגמים לי משהו שמישהו אמר ״בצד הגרמני״ או להפך, פה ושם האוסטריות מצטרפות ״לצד האנגלי״ (גם הן דוברות אנגלית טובה).
הערב זורם וקולח והוא מהנה ממש. סוף-סוף אני חלק מקהילת הצליינים - וכיף לי.
ההולנדים מ-ק-ס-י-מ-י-ם! אנחנו מוצאים המון נושאים לשיחה והרבה עניין משותף.
וכן - אני נשאלת גם על המצב בישראל; ותשובה, הסבר או תאור שלי - גוררים שאלה נוספת, כך שהשיח סביב הנושא נמשך זמן די רב ומכסה כל מיני כיוונים. אבל אני לא מרגישה שום שיפוטיות, יש הרבה רצון להבין ולא מעט דאגה ואמפתיה; אני, שבורחת משיחות כאלו כמו מאש, בוררת מילים, מתנסחת במתינות, אבל בהחלט משתפת. מרגישה ממש נוח בחברתם.
כבר סיימנו את כל המנות ואנחנו עדיין יושבים ומשוחחים.
בשלב כלשהו, שלושת הגרמנים פורשים להתארגן לשינה. האוסטריות - מוניקה (בת 62) ואליזבט (~67) - מצטרפות אלינו, וגם לאה, בחורה איטלקיה צעירה (29) מדרום טירול, שישנה איתי בדורמיטורי וישבה בארוחת הערב בשולחן קטן נפרד על טהרת איטלקים (עם מאורו ורוברטו, צמד גברים חמודים, בני 60-65, לא מדברים אנגלית בכלל; גם הם בדורמיטורי עם לאה ואיתי).
ישבנו עד 9:30 לפחות, לפני שקמנו להתאגן לשינה... בכל זאת יש לנו יום הליכה מחר :-)
נק׳ התחלה: Un Altro Pianeta ב- Diacceto.
נק׳ סיום: Consuma.
מרחק: 12.2 ק״מ.
עלייה: ~630מ׳.
ירידה: ~90מ׳.
זמן הליכה (נטו): ~3:20 שעות.
...
השביל היה נחמד כל הזמן. אם להודות על האמת, קצר מידי ליום הליכה שלם עבורי. אבל בשבילים ארוכים - צריך גם ימים כאלו. השיא של היום הגיע דווקא מההיבט החברתי.
ליום הבא (3)
