אחרי שנה מלאה סגרים וקורונה ששיבשה לנו (ולכל העולם) את החיים, החלטנו זוגתי שתחיה ואני לחגוג את החזרה לשגרה מלאה ולעשות משהו פחות שגרתי כמו לצאת לטרק ים אל ים. יציאה לטבע היא בשבילנו ניקוי ראש ומילוי מצברים ורצינו לנסות לחבר מספר ימים שבהם כל מה שנחשוב עליו יהיה המסלול, הנוף והשבילים הנהדרים בארץ. הזדמנות מצוינת נקרתה לפנינו בסוף מאי 2021 כאשר אשתי יצאה לחופשה בין עבודות, הקורונה הורידה ראש מעט והחלטנו לצאת לדרך.
היה לנו ברור שניקח את השביל קצת יותר באיזי (בניגוד לילדוד׳ס שגמאו את הטרק בשלושה ימים עם כל המשא על הגב) ועם קצת יותר לוגיסטיקה מפנקת מבלי לגרוע מהחוויה. החלטנו ללכת את השביל בארבעה ימים ולסיים בלינה מפנקת במלון נוף גינוסר (מומלץ) וביום התאוששות שכולו סטלבט על שפת הכינרת.
מבחינת לוגיסטיקה נעזרנו להקפצת הרכב בסאפי מחורפיש (פרטים בהמשך) כך שבסוף כל יום נפגשנו עם הרכב. זה פיתרון מאוד נוח שמאפשר להעמיס על הרכב ציוד שלא סוחבים וכך גם התאפשר לנו ללון לינת שטח ביום השלישי בחירבת חממה. בכל יום התחלנו ללכת בסביבות 8 והלכנו 9-10 שעות כולל הפסקת צהריים ארוכה למנוחה ולצבירת כוחות להמשך.
בכל יום סחבנו מים איתנו ולא הסתמכנו על ברזים בדרך, בתקופה בה הלכנו (מאי, חם אם כי עדיין לא שיא החום) נדרש לפחות 4-5 ל׳ לאדם ליום.
הדרך משולטת היטב לכל אורך הדרך בעיגול בצבע סגול מעל סימון השבילים הרגיל. בכל מקרה כדאי להכיר את התוואי לפני או להסתייע באפליקציית ניווט.
יום ראשון
יוצאים לדרך בבוקר ישירות לאכזיב, ממלאים מעט מי ים שיעשו טרנספר לים הכינרת (בתקווה שלא ימליחו יותר מדי את מי הכינרת המתוקים) באנדרטה יד לי״ד. החלטנו להתחיל בעין חרדלית ולדלג על המקטע הראשון הדי משעמם כך שהיום הראשון יהיה קצת יותר רגוע ושפוי מבחינת קילומטראז׳ (באנו להינות, כבר אמרתי?)
נחל כזיב לטעמי הוא הנחל היפה בארץ וההליכה לאורכו, שפע המים וזרימת הנחל פשוט מכניסים אותך למצב רוח רגוע מיד בהתחלה עם הטבילה הראשונה של הרגל במים. בחרנו לא ללכת עם סנדלים אלא נעלי הליכה (ולא לחטוף יבלות על היום הראשון) ולעצור במספר בריכות לאורך הדרך. יש המון בריכות שניתן לעצור בהם, אני ממליץ לעצור מעט לפני עין טמיר בבריכת הנקיק שנחבאת מעט ימינה מהדרך לאחר משטח סלע רחב - מפל שנופל לתוך בריכה עמוקה בנקיק צר, תענוג אמיתי להחליק עם המפל פנימה ולשחות במים הקרירים. עצרנו גם בעין טמיר שם נכנסנו לנקבה הצרה (קווי, הלוך וחזור) לאתנחתא קצרה לפני שנפרדים מהנחל המקסים.
המפגשים עם האנשים בשבילים הם אחד הדברים המפעימים שקורים לך כשאתה יוצא לטבע, פתאום כל המחיצות שעוטפות אותנו ביומיום נופלות ואתה מגלה שכולנו דומים ובטבע גם קל יותר להכיל דעות שונות, מגזרים שונים ממך ובכלל הכל פתאום נראה יותר פשוט. אולי כדאי להעביר את ישיבות הכנסת לנחל כזיב…בטוח יצנן קצת את להט הרוחות והויכוחים…
כ-2 ק״מ אחרי עין טמיר נפרדנו מהנחל והתחלנו לטפס לכיוון אבירים, עליה ארוכה מעט אבל לא קשה, במיוחד לאור הידיעה שזה הדבר האחרון שמפריד ביניכם ללינה. בסוף העליה יש לסטות מהשביל לפי הסימונים למשק חפר ״מקום בלב״ שם ישנו בלילה הראשון. בקתה פשוטה אך נוחה ומפנקת לנוף של היער (אין צרכניה באבירים, קניות אפשר לעשות בפאסוטה הסמוכה).
מרחק הליכה - כ - 12 ק״מ
משק חפר - מקום בלב - אייל
052-5832532
יום שני
יצאנו מאבירים על הכביש ואחרי כ - 500 מ׳ פונים שמאלה לשביל סימון אדום, לאחריו נפגשים עם סימון ירוק שמוביל אותנו לכיוון ימין לפאתי פאסוטה ומשם בשבילים רחבים יחסית לכיוון גשר אלקוש. ההליכה מעט משעממת בקטע זה ודי חשופה לשמש למעט הנוף הגלילי מסביבנו שמפצה מעט. בגשר אלקוש מתחברים שוב לחלקו המזרחי של נחל כזיב (יבש) ומשם הולכים עד למעבר הכביש בין בית ג׳אן לחורפיש. בדרך עצרנו בעין חותם להתרעננות קלה, הבריכה קטנה בעומק כ - 1/2 מטר ומאפשרת אתנחתא נעימה בדרך. מגשר אלקוש שביל ים אל ים מתאחד למעשה עם שביל ישראל ולכן התחלנו לפגוש הרבה מטיילים יחסית, חלקם עושים מקטע בודד וחלקם שבילסטים שנמצאים בחלק האחרון של שביל ישראל. האמת שזה די מרגש שלא לומר נותן השראה לראות כמה אנשים בוחרים להתנתק מהיומיום או לקחת אפילו אתנחתא מהחיים ולצאת לטייל בשביל. פגשנו גם המון צעירים שבהיעדר האופציה לנסוע לטיול הגדול בחו״ל החליטו לא לוותר ולצאת לטיול לאורכה ולרוחבה של הארץ. נשאר רק לקוות שהתשתיות לאורך השביל ימשיכו להתפתח בכדי להגיע לרמה של התשתיות הקיימות בטרקים דומים בחו״ל.
לאחר הכביש ניתן להמשיך או בנחל מורן או בנחל נריה לכיוון חירבת חממה. אנחנו בחרנו להמשיך בנחל נריה, ההליכה היא במגמת עליה אבל מוצלת בין העצים באוירת יער מכושף. סיימנו בחירבת חממה שם פגשנו את בנו של סאפי שלקח אותנו ללינה בצימרים שלהם בחורפיש שם חיכה הרכב. הצימר שלהם הוא דירה מחולקת ל - 3 חדרים, היות והיינו לבד היה בסדר אבל בעיקרון מומלץ רק עם באים בקבוצה ולוקחים את כל הדירה.
מרחק הליכה - 18 ק״מ
צימר הפסגה - סאפי
050-2777258
יום שלישי
לעניות דעתי זה היום היפה ביותר במסלול. נוסעים לחירבת חממה שם ישאר הרכב ואנחנו מתחילים לטפס להר מירון. הטיפוס מהצד הזה של ההר אורך כשעה ובסיומו אנחנו עוצרים לארוחת בוקר מול הנוף המרהיב של הגליל העליון, עמק החולה והר החרמון מרחוק. המסלול לוקח אותנו לצד הבסיס הצבאי ומשם לחניון הפסגה. ויתרנו על שביל הפסגה שכבר עשינו אותו לא מעט פעמים והמשכנו לצידו הדרומי של ההר, ממש לפני הירידה סוטים מעט ימינה מהשביל לבור נסתר שנקרא ״באר רום״ (!). הירידה רק עם חבל אז ויתרנו אבל בהמשך לכיוון מערב יש מאגורה ובה מים צלולים בעומק של כ - 1 מ׳, תענוג קריר ומרענן.
מתחילים לרדת לכיוון מירון כשקבר ר׳ שמעון בר יוחאי מלווה אותנו. האסון הנורא שאירע בל״ג בעומר מלווה אותנו ומלמעלה קשה שלא להבחין בבניה הרחבה (וכנראה לא ממש חוקית/בטיחותית) מסביב למתחם הקבר. בסוף הירידה מגיעים לחניון הפיתול, עוברים מתחת לכביש ומגיעים לנחל מירון. מיד בתחילה יש בריכת מים שמפתה אותנו להיכנס אבל במרחק 100 מ׳ מהכביש לצד השביל ישנה בריכה נסתרת מהשביל שהיא גן עדן של ממש.
ממשיכים לאורך נחל מירון עד לחיבור שלו עם נחל עמוד, השמורה ההומה אדם בד״כ ריקה בשעה מאוחרת זו של אחר הצהריים והטבילה בבריכות נחל עמוד לקול ציוץ הציפורים מסביב מרוממת את הנפש. מתחילים לטפס בשביל הירוק לחניון ובדיעבד מגלים שבחרנו את העליה הקשה והתלולה, עדיף לעלות מהשביל האדום ישירות לחניון. לאחר טיפוס מאומץ (בכל זאת סוף היום…) יוצאים לשביל האדום ומשם לחניון. פקח נחמד הקפיץ אותנו לצומת מירון שם מתפנקים עם מנת חומוס בריאה והקפצה ע״י סאפי לחירבת חממה שם נעביר את הלילה בלינת שטח.
החניון הוא נקודת לינה די פופולרית והרבה מטיילים ישנים בה כך ששקט מוחלט לא היה מסביבנו, במקור רצינו לישון בבי״הס שדה מירון שנמצא מעבר לכביש אבל הוא סגור לרגל שיפוצים. אפשרות נוספת היא לישון בחניון הפיתול אבל הקירבה לכביש יכולה להוות מטרד גם היא.
מרחק הליכה - 18 ק״מ
חניון לילה חירבת חממה
יום רביעי
קמים בבוקר מוקדם במטרה להתחיל את ההליכה בנחל עמוד מוקדם ככל האפשר. מכיוון שהשמורה נסגרת ב - 17:00, ואנחנו צפויים להגיע אחרי, השארנו את הרכב מחוץ לשער וצעדנו כ - 1/2 ק״מ לחניון, השער נפתח בעיקרון ב -7:00 כך שניתן להיכנס מוקדם.
יורדים בשביל האדום לבריכות והולכים במרץ עד לבריכות השכווי שם עצרנו לארוחת בוקר וטבילה קצרה. משם ממשיכים בתוואי הנחל ומעט אחרי עין כובס יש לשים לב שהשביל עולה לגדה השמאלית ומתחיל החלק הקשה של ההליכה. השביל תופר את הרכס בשליש גובה ומרוצף בבולדרים והההתקדמות שלנו הפכה איטית. מזג האויר הנפלא של הימים הקודמים בהרים פינה את מקומו לחום ולחות גבוהים יותר ככל שאנחנו מתקדמים לכיוון הכינרת ובצהרי היום מגיעים למפגש עם כביש 85. הדרך משם לכיוון נחל עמוד תחתון אינה קלה כשחשבנו והנחמה היחידה היא שהשמש מתחילה לנטות כך שהחום הופך לקצת יותר נסבל. מעט לפני המפגש עם הכביש המוביל לחוקוק מגיעים לעמוד המפורסם של נחל עמוד ושם מגלים הפתעה בדמות בריכה רחבה ומרעננת! לאחר רחצה קצרה ממשיכים ומגיעים לכביש. משם בין המטעים הדרך מובילה לכביש סובב כינרת ולסיום המתוק באגם. סאפי מקפיץ אותנו חזרה לרכב בנחל עמוד ואנחנו יורדים לארוחת ערב ולמנוחה הנכספת במלון ולטקס העברת המים מים התיכון אותם נשאנו לאורך הדרך לאגם הכינרת.
זהו, תם ונשלם. היום האחרון היה הקשה מכולם מבחינת תוואי וחום אבל צלחנו אותו ואת המסלול כולו. הרגשת סיפוק ממלאת אותנו ואין ספק שהחוויות מהטיול ילוו אותנו עוד זמן רב.
