| קַאי-פַה-צ'וּ (DDA), דליאן, צפון סין -; יומן מסע פרק ראשון אני יושב בדירה של אלון וטניה, בניין אחד מהדירה שלי, אחרי ארוחת ערב דשנה וחושב לעצמי, זה שהיום בישלתי לכולנו ארוחת ערב ישראלית, מוסקה ירושלמית וירקות שורש אפויים בתנור, עם כל התבלינים שהבאתי מהבית בישראל, מה זה אומר ? אולי שסוף סוף אני מרגיש בבית, שהנה מצאתי את הפינה השקטה שלי, אותם תשעים מטר שבכל ערב כשאני חוזר מהעבודה, שמח להיכנס שוב, אפילו שכבר למעלה משנה אף אחד או יותר נכון אף אחת לא מחכה לי מאחורי הדלת, הקריאה הרגילה "שלום, בית" שהייתי נוהג לומר בכל פעם כשהייתי נכנס לדירה הקטנה שלי בנס-ציונה, עברה דירה בעצמה, לשכונת 'קאסה דל-סול' שבאזור DDA -; Dalian Development Area, אשכרה דליאן פיתוח... עכשיו שרק ינסו לקרוא לי נובוריש... עבר שבוע מאז שנכנסתי לדירה הסינית שלי בקומה עשרים ושש עם נוף למפרץ דליאן שבים הצהוב, שבועיים מאז שנחתתי בדליאן אייר-פורט אחרי עשרים ושבע שעות של טרמינלים ומטוסים, עיכובים ואוכל ארוז בשקיות פלסטיק, חטפתי אובר-דוז מריח של ריפודים במחלקת תיירים וחיוכים מאולצים של דיילות עייפות, הדבר הטוב הבא שקרה אח"כ היה שאלון וטניה חיכו לי בשדה ומיד נסענו לדירה שלהם להרביץ מקלחת חמה ולשתות תה מפנק. היות והגעתי בסוף שבוע, השניים לקחו אותי מיד לסיבוב בקניון השכונתי, שלא תבינו לא נכון, קניון שכונתי כאן לא מבייש בהשוואה הגונה לקניונים בארץ, אמנם לא תמצאו כאן את כל המותגים שיש בארץ הקודש, אך לסינים יש מגוון עשיר של מוצרים איכותיים במחירים שלא מביישים את קניון שבעת הכוכבים. המינוח השגור בפינו "מייד אין צ'יינה" בהחלט מקבל משמעות חדשה כאן, הכל מהכל כאן מיוצר בסין, ומוצרים מיובאים מחו"ל נחשבים יותר ויקרים במאות אחוזים ממוצרים מקומיים, כך שלמעשה המוצרים המקומיים הרבה יותר כדאיים, הן מבחינת המחיר והן מבחינת הכמות, מסתבר שאותם יבואנים ישראלים הרוכשים כאן מוצרים תוצרת סין ומייבאים אותם לישראל, למעשה קונים את הסחורה הכי דפוקה, הבררה, האיכות הכי נמוכה וזולה, כדי לעשות קופה יותר גדולה עלינו הצרכנים, אך מסתבר שיש כאן מוצרים שווים ואיכותיים ורק במחיר של חצי מהמחיר בישראל. האתגר הקשה ביותר מתחיל ברגע שבו אתה מנסה לתקשר עם אחת המוכרות בחנויות, אז אתה מגלה מהר שיש פער עצום בין התחושה ה"מערבית" שבה אתה נמצא לבין המציאות, הסיני או הסינית הפשוט וגם היותר מתקדם לא מבין מילה באנגלית מעבר ל'הלו' או 'אוקי', עכשיו לך תסתדר כאן לבד בלי שפה...משימה פשוטה כמו לחפש נעליים במידה ארבעים וחמש (מידה בעייתית מאוד בסין) לוקחת יותר משעה כי בכל חנות צריך להסביר מחדש מה אתה מחפש בדיוק, מה המידה וכו', מהר מאוד אתה לומד לסגל שיטות שמקצרות את התהליך וחוסכות ממך את היאוש בלהמשיך בחיפושים ללא הצלחה, תנועות פנטומימה, קולות וחיקויים תמיד יכולים לסייע, נסו לדמיין אותי עושה קולות של פרה בסופר-מרקט כשעשרות סינים מסתכלים עלי בהלם טוטאלי בעוד אני מנסה להסביר למוכרת בקצביה שאני רוצה לקנות בשר בקר...עכשיו אתם מבינים ? ככה זה בכל מקום שיש אינטראקציה בין אנשים: במכולת, עם נהג המונית, במסעדה ובחנות הסלולר כשחיפשתי סים לאייפון שלי, אצל מתווך הדירות שדרכו מצאתי דירה לשכירות השתכללנו פי עשרות ופתחנו גוגל טראנסלייט וככה כל פעם אחד מאיתנו רשם משפט וחיכה שהשני יקרא את התרגום...מה היינו עושים בלי גוגל ??? אה... סליחה, לסינים אין גוגל...כי הממשלה פשוט חסמה אותו, יש להם גוגל משלהם, אתר מועתק כולו שנקרא BiDO, שהוא בעצם הגוגל שלהם, מבחינתם, גוגל הם אלו שהעתיקו מהם. לך תדע, יש מצב שהם אפילו צודקים. ברור שגם פייסבוק חסום כאן וגם יו-טיוב, גם טוויטר זכה להיכנס לרשימה השחורה והכל לא בשם חופש המידע, אלה פשוט עלמנת לקדם חברות סיניות שהעתיקו את המודלים העסקיים ולא רוצים להתקיים בשוק תחרותי גלובלי, אז משמנים את הפקידים בממשלה וזוכים לחסימה טוטאלית של האתרים הכי פופולרים במערב. החיים כאן מלאים הפתעות, ובעיר של שישה מליון תושבים, אני בטוח שגם שנה לא תספיק לראות ולהרגיש הכל, אצל הסינים הכל בגדול, בפי מאה ופי אלף מישראל, רק כאן אפשר ממש להרגיש כמה אנחנו קטנים, ושאלוהים ישמור אותנו, כמה רעש שאנחנו עושים מכל דבר... הכי מצחיק שבשיחה קלה עם איש עסקים סיני שפגשתי אתמול בבר השכונתי (שכונה של כמה מאות אלפים תושבים... ), הוא הודה בפניי שהוא מעריץ את העם היהודי, ושהוא חושב שאנחנו כאלו חכמים ומבריקים שבחיים סין לא תהיה ככה... לך תספר לו על כל השחיתותיות, העוני, יוקר המחייה והקואליציות הסקטוריאליות שיש לנו...ואולי במבט יותר רחוק...הבעיות שלנו הן באמת 'פינטס' לעומת מה שיש למדינות ענק כמו סין. יש המון על מה לכתוב, ואני מקוה למצוא את הזמן לשבת ולהוריד הכל ללפ-טופ כי החוויות עוברות כל כך מהר שאני לא מספיק לשים לב והנה כבר למדתי כמה מילים ולספור בסינית ולהתחיל עם סיניות ולעשות הרבה דברים לבד...ואני בפאקינג צ'יינה, הארץ שממנה מרקו פולו הביא את הנודלס לאיטליה, ואלו העתיקו אות ווקראו לו פסטה... צ'יינה, אותה ארץ שבבדיחות בילדות היית חופר בור ומגיע לקצה השני של כדור-הארץ... אז קצת סבלנות ותאמינו לי שיש עוד הרבה, חוויות מצחיקות שלא פעם מצאתי את עצמי תופס את הבטן מרוב כאבי צחוק לראות את הסינים ה'פסיכים' האלו איך שהם מתנהגים ברחוב, ככה ליד כולם בלי בושה, ויריקות פומביות זה החלק היותר עדין ופשוט שצפיתי...אז ראו הוזהרתם ! ד"ש מדליאן הקפואה. שייאו האו ( Xiawu Hao )...שיהיה לכם יום נעים :)  |
קַאי-פַה-צ'וּ (kai fa qu), דליאן, צפון סין – יומן מסע פרק ראשון
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
